התרבות ההישרדותית שבה אנחנו חיים מכתיבה שליטה מובהקת של מערכת העצבים הסימפטטית. המערכת הסימפטטית היא אחת משתי מערכות עצבים שמאזנות זו את זו בתוך המערך האוטונומי. אנחנו מדקלמים את שפתה ומזדהים עם מאפייניה מגיל צעיר.

את השפה הפראסימפטטית שמאזנת אותה ואת המאפיינים שלה, לעומת זאת, אנחנו פחות מכירים. שביעות רצון שקט נפשי מלאות פנימית כאלה אנחנו פוגשים לעיתים רחוקות אם בכלל.

הפראסימפטטית היא השער למציאות תחושתית/ הווייתית/ עצבית מאוד מאוד עדינה הידועה בשם  הישות הנקבית. תדמיינו משב רוח אוורירי חי נוכח עדין. ככה עדין.

הישות הנקבית האהובה הקסומה שדורות על דורות של א.נשים כמהים אליה בעומק לבם נגישה עדיין לכולם ואפשר שהיא תופיע דרך השער הפראסימפטטי של ההוויה.

עולה מכאן שנדרש שינוי מהותי במאזן הכוחות בעולם הפנימי שלנו כי על מנת שאנרגיה כל כך עדינה תופיע בחיינו אנחנו צריכים להיות מסוגלים לספק לה מרחב בטוח. פנימי וחיצוני כאחד! מרחב פראסימפטטי.

זיהוי הפעולה הסימפטטית בגוף ובנפש ויצירת המרחב הפראסימפטטי בכך, בין היתר, מתמקדים המפגשים שלנו בקליניקה .