המחשבות הן מספרות הסיפורים שלנו
אנחנו מאמינים שהן מבטאות אותנו ולכן אנחנו
מאפשרים להן לנהל לנו את החיים ואת והיחסים
לא פעם אנחנו אפילו מסתירים אותן שומרים אותן רק
לעצמנו כמו חטופים שמגנים על החוטפים
ולמרות שאף אחד לא באמת יכול לחטוף אותנו
הרי שאי ידיעת עצמנו כמוה כחטיפה של ממש
בזכותה הן ניזונות מכח החיות שלנו
ומגשימות עצמן בעולם
העניין הוא
שכשאנחנו מבקשים עזרה
העזרה מתמקדת בעיקר בתוכן שלהן
ולרוב אין התייחסות לדבר היחיד שיכול לעזור לנו באמת
והוא נוגע לזהות: מה/מי הן ובעיקר מה/מי אנחנו
מהרגע שאנחנו מזהים בצורה ישירה את זה
כל התמונה משתנה [יחסי הכוחות משתנים]
לא רק שעוצמתן ותכיפות הופעתן נחלשת
אלא שככל שנוכחותך גדלה כך הופעתן מתפוגגת
בדיוק כמו שקורה לחושך כשמדליקים את האור
ובשביל זה חברים
לא צריך טכניקה מיוחדת
רק נוכחות פשוטה
וזה לא שלא תהינה מחשבות יותר אף פעם
ודאי שכן הרי אנחנו חיים בעולם המחשבה
אבל הן כבר לא תהינה כל יכולות
כי המודעות הרבה יותר חזקה.