עולם הסבל הוא
עולם של שכחה והזדהות
כשאנחנו מודעים למה שקורה אנחנו עוברים מקיום עיוור
שבו הדפוסים הסימפטטיים עושים את מה שעשו תמיד ובאין מפריע
למצב שבו אנחנו עדים להם ונותנים להם בית של מודעות
ובכך מונעים מהם לשעוט אל העולם החיצוני כהרגלם ולעשות נזקים
למעשה הבית הזה הפנימי
עושה לדפוסים את מה שקרני השמש עושות לטחב
טרנספורמציה
כשאנחנו ערים לדברים שעולים
וכשיש צורך גם יושבים בדממה ומכילים את הדחפים
ואנחנו עושים זאת פעם אחר פעם לאורך זמן
הם פשוט חוזרים למקום שממנו באו מלכתחילה
ויום אחד הם כבר לא באים
ואנחנו מגלים
שאנחנו מתנהלים אחרת
מרגישים אחרת
והדרמות שהעסיקו אותנו פעם והעסקנו בהן אחרים
והסבל הרגשי והנפשי שחווינו וגרמנו לאחרים
פשוט כבר לא אתנו.
עברנו מעולם הסבל הסימפטטי
בו נלחמנו כמו כולם על פנכתנו הקטנה
לעולם חדש שמביא אתו הזדמנויות חדשות ומציאות חיים חדשה
ואנחנו מתהלכים בו, לא כעלים נידפים ברוח מבודדים אחד מהשני
מבוהלים ומפוחדים, אלא כמי שאוצר ענק בליבם אוצר המודעות והידיעה העצמית.