אין לו גבולות, מדורים או הפרדות.

הוא בכל פינה בכל זמן כל הזמן.

אנחנו שהתאמנו מגיל צעיר להתמקד בצורות (בני אדם, כלים, מלים..) התרגלנו לקבל אותו כמובן מאליו עד שאנחנו חיים ומתנהלים בתוכו גם היום תוך שאנחנו לגמרי מתעלמים ממנו.

והוא, בכל השנים האלה, לא צמצם את עצמו כלל.

הוא עדיין כאן עם כל מחשבה שעולה, עם כל רגש או תחושה, עד לכל תנועה או פעולה (במרחב הציבורי או הפרטי) – של כולם בכל העולם בכל זמן כל הזמן, ולא שופט, לא משנה ולא מבקש לעצמו דבר.

הוא מקבל ללא משוא פנים את כוווווולם.

בואו נרים למרחב נכיר בקיומו וננהג כמוהו, אחד

כלפי השני.ה ו… כלפי עצמנו.