רוב הסבל שלנו נובע מהפרשנות שלנו לדברים ולא מהדברים כפי שקרו בפועל.
כדי לבחון את עצמך קחי כל סיטואציה שגרמה לך סבל בזמן האחרון ושאלי ביחס אליה שלוש שאלות:
א. מה ברור? פרטי. איזה רגש עלה בך? דייקי.
ב. מה נדמה לי שקרה/שהיה ולמה? אל תחסכי בפרטים.
ג. איך אני עושה לעצמי את מה שנדמה לי שקרה/היה?
קחי את כל מה שנדמה לך שעשו לך והפכי את כיוונם מהוא/הם לאני ובדקי איך את עושה את זה לעצמך.
לדוגמה: קבעתי להיפגש בקפה רימון עם משה בשעה 1700. משה לא הגיע. משה לא הודיע שלא מגיע.
א. מה ברור שקרה? משה לא הגיע. משה לא הודיע שלא מגיע. אני כועסת.
ב. מה נדמה לי שקרה? הוא שכח. אני לא חשובה לו. הוא מזלזל בי. הוא מזלזל בזמן שלי. יש לו מישהי אחרת. תמיד דברים אחרים יותר חשובים ממני…
ג. איך אני עושה את זה לעצמי? איך אני לא חשובה לעצמי? איך אני מזלזלת בזמן שלי? איך אני בוחרת לעשות דברים אחרים כשאני קובעת עם עצמי לעשות XYZ . פרטי והעמיקי באומץ.
אם תתמידי בבדיקה העצמית הפשוטה הזו ביחס לכל דבר שגורם לך עגמת נפש; בעבודה, עם הילדים, עם הבעל או השכנה, תגלי שהמציאות הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה היה לך ועיקר הסבל שלך נטוע בפרשנות שלך בלבד.
הפניית המבט מן החוץ אל הפנים; מ"הם" ו"שם" אל אני כאן ועכשיו מחזירה אותך אליך, אל דפוסי החשיבה והתגובה הטבועים בך.
ראיה זו מתחילה את תהליך ההבראה שלך. עם הזמן עוצמתך תגדל והסבל שלך יפחת.