אנחנו מתנהלים בעולם כאילו אנחנו חכמים גדולים, יודעים כל כך הרבה על פוליטיקה וכלכלה והפגנות ונגיפים ואיכשהו תמיד מופתעים כשבגוף מתגלה מחלה, או תפקוד לא תקין. כאילו לא היו אזהרות. כאילו לא היו סימנים.

לנו היה נוח להסית מבט, להתמקד באחרים. "נו זה לא כזה ביג דיל, אז אני מתעייפת קצת יותר מהר מהרגיל". "נו אז מה יש אם אני מתעוררת בלילה כמה פעמים" "נו זה לא סיפור אני לוקח משלשלים". אין סוף תירוצים העיקר לא להפריע לעצמנו בשגרת החיים.

ופתאום היא באה. המכה. איך אנחנו מופתעים. כאילו לא ידענו שמשהו לא כשורה כאילו לא היו סימנים מוקדמים.

אבל סימנים היו בלי סוף. פריחה שלא עוברת, שיעול עיקש, מיגרנה, בטן נפוחה, עייפות, עצבנות, חוסר מנוחה כאלה ועוד מאות סימנים שאומרים "הי המערכת לא במיטבה"

הגוף שלנו. זה שבזכותו אנחנו כאן. קורא לנו. בואו נהיה חברים וניקח אחריות על הדברים הבאמת חשובים.