מה שאני מעמידה פנים שאני עכשיו הגוף יציג כאמת מחר אם אני מציגה את עצמי כחולה יותר ממה שאני באמת הגוף ייהפך חולה יותר ויותר אם אני מציגה את עצמי בריאה יותר ממה שאני כעת הגוף ייעשה בריא יותר ויותר הגוף משתנה כל הזמן וכמו המים הוא מתאים את עצמי לכל כלי הוא תמיד ישקף ...
השפה המדוברת היא שפה של מלים ובשימוש בה אני בעצם מסכימה להפרדה שלא באמת קיימת ביני ובינך. הנפרדות הזו לכאורה כשהיא מתקבעת ונתפסת כאמת, כעובדה מקהה לי את הלב ומצמצמת לי את גבולות האחריות והחמלה. השפה של הלב היא השפה שלפני המלים, לפני המחשבה היא מבוטאת במבט, במגע ...
בואי אל החושך לא שניה לפני שאת שוקעת בחוסר אונים אל שינה עמוקה אלא עכשיו כשכל חושיך ערים ואת רעננה. בואי אל החושך מרצון. כאן תגלי את העולם כפי שהוא מוחש ונראה כשהחושך באור. אין צורך בהכשרה מיוחדת או בניסיון קודם. גם הגיל כאן לא משמעותי אף לא המצב הרגשי. שבי עצמי ...
בגנו של הענק יש מקום לכולם כל מחשבה נשמעת כל רגש נצפה כל פעולה מלווה בנוכחותו השקטה כאן אין איפה ואיפה הזדהות או העדפה בגנו של הענק כולם מתקבלים בברכה. ובגנך?
גם אם לרגע אתה כלוא בתפישה שאתה גל שהוא נפרד מהכלל דע שאין מקום ממנו האוקיינוס נעדר. ומכיוון שהאוקיינוס נמצא בכל מקום באותו הזמן! אין מרחק בעולמו כלל. לכן בשעת מצוקה חדד את החושים והקשב להכוונה האוקיינוס כבר שלח עזרה. זו יכולה להיות אמירה מפורשת או רק תחושה חזקה זו ...
כשאומרים לך לא מיד עולות 3 אופציות לקפוא במקום – לא להגיב לברוח – לנתק מגע להילחם – לתקוף חזרה. זוהי מערכת העצבים ההישרדותית שנכנסת לכוננות ספיגה ותוך חלקיקי השניה בוחרת דרך 1 מה 3 כדרך פעולה. הקבלה של המצב שייכת למערכת השניה, המשלימה זו המחבקת, המזינה, המכילה ...
אם רק אצליח להחזיק להיאחז עוד רגע אמנע מלחוש את התנועה אמנע מהשינוי עלי להשפיע. את הצוואר אכווץ, בדיוק ככה ואת בית החזה ככה אשמור ללא ניע ואם בכל זאת תחלחל התנועה ותופיע אוחז יותר חזק ברגל ובזרוע. כאב ראש? לא נורא. מיגרנה? אז מה?! מחיר קטן לשלם אל מול סכנת ...
בזכותה אני עדיין בריאה אמנם כבר לא רואה כל כך טוב וגם כששומעת לא ממש מפנימה אבל הי אל תגעו לי בשגרה בבקשה. כשאני בשגרה שלי שום דבר לא מאתגר אותי וכלום עלי לא מאיים לא אכפת לי מהאחר גם אם הוא אח לי או סתם חבר שיפשיטו אותו מזכויותיו מה לי אכפת העיקר שישמרו […]