אנחנו מתייחסים אל המחשבות משל היו דברי אלוהים חיים
מה שהן אומרות לנו אנחנו מבטאים ועושים
עכשיו כשאנחנו יודעים שב 99% מהמקרים
אנחנו מדבררים את מע העצבים ההישרדותית
זה מכניס אותן להקשר ולפרופורציה. לא?
כי מה זה אומר?<
זה אומר ש המחשבות של היום
הן תוצאה של דפוסים עצביים שהוטבעו במערכת בעבר [עד גיל 7-13]
הן משקפות נקודת מבט מסוימת: הילחם או ברח
פרשנות ספציפית
כל אחד לפי החיווט אתו נולד
כלשעצמן אין בהן שום דבר אישי
הן אוטומטיות כמו הנשימה והדופק
וממש כמו פריחה על העור או שיער שנושר הן מספרות לנו
מה קורה בפנים ולא יותר
כשאנחנו מבטאים אותן חופשי חופשי
אנחנו חוטאים לעצמנו
לחובה שלנו לשמש כחוצץ מודעות ערה ובוחנת
אז עם מה זה משאיר אותנו?
עם סלחנות והכלה
כבר לא יוצאים למלחמת עולם על כל מחשבה
בטח לא מתגרשים בגינה
גם אם תהיה מאוד עקשנית מתנחלת של ממש בתודעה
איך אפשר לכעוס על אדם
שמבטא באופן אוטומטי את מה שהוטבע בו בילדות הרחוקה
איך אפשר להיפגע או להתאכזב ממנו
המצב קורא בעיקר לחמלה
אנחנו עושים את תפקידנו כמודעות שעומדת בשער
לא זזים ממקומנו לא פועלים כאוטומט
ועל הדרך משפרים משמעותית את איכות החיים שלנו
[שיח פנימי] ואת היחסים עם האחרים [שיח חיצוני]
אנחנו לא מחפשים את מי להאשים במצבנו
אנחנו יודעים שהעבודה שלנו בראש ובראשונה היא פנימית
כשאנחנו מתמידים בכך לאורך זמן
אנחנו שמים לב ששינוי התרחש
אנחנו מגיבים אחרת
יש בנו בטחון עצמי חדש
שהולך אתנו לכל מקום שאליו אנחנו הולכים.
כל אחד ואחת יכולים לעבור את השינוי הזה בביתו
זה לא בשמיים
מי שיעשה את קפיצת הדרך הזו חייו ישתפרו מאוד מאוד.