פחד וחרדה הן תגובות מוכרות ואין אתן שום בעיה כאשר הן מופיעות לרגע וחולפות. כשהן מופיעות דרך קבע, משבשות את היומיום שלנו ומונעות מאתנו להגשים את עצמנו במלאות, הן בעיה.
בחלק הזה אני רוצה להציף את ההיבט ההתמכרותי לתרופות הכימיות המקובלות שכמו במקרה הסיגריה או העוגה הן רק מרגיעות את הרעב לעוד (סרוטונין/דופמין) ואינן פותרת את הבעיה מהשורש.
אז מה עושים?
נכנסים לתהליך של גמילה מרצון ומתמודדים.
מה יעזור בתהליך?
אימוץ עמדת הצופה.
לראות את תגובת הגוף לחוסר – ולא לזוז.
לדעת שהוא עובר כרגע "ייסורי גמילה", להיות שם בשבילו כמו אמא טובה לתינוק שסובל – ולא להיבהל.
כמו הכל בחיים הכמיהה הזו לעוד באה בגלים.
ובין הגלים האלה זמנים טבעיים של שקט ורגיעה.
ככל שתתמידו יגדל המרווח בין גלי הרעב עד שינותק לגמרי החיווט המוחי שיצר אותם ואתם תחוו מציאות חדשה ומשוחררת.
באהבה עליזה