שני כוחות יסוד פועלים בנו הכוח הזכרי והעוצמה הנקבית. בגוף הם יבואו לידי ביטוי בשתי מערכות העצבים המשלימות במערך האוטונומי; הסימפטטית (הזכרית) והפרה-סימפטטית (הנקבית).
המערכת הסימפטטית מופעלת בזמנים של סכנה (מנגנון ה"הילחם או ברח" שלה מכר לכולנו) בעוד המערכת הפרה-סימפטטית אחראית על פעולות ההרגעה ושימור סביבה פנימית יציבה.
מכיוון שמערכת העצבים הסימפטטית (זכרית-הישרדותית) "מתודלקת" בתרבות שלנו ללא הרף היא מעכבת עוד ועוד את תפקוד המערכת הפרה-סימפטטית (נקבית-שגשוג) עד שנוצר מצב שבו רוב חיינו מתנהלים במציאות זכרית-יתר. וזה אומר שאנחנו חיים על הקו שבין "הילחם" או "ברח" על שפע מופעיו בגוף ובנפש.
ברובד הפיזי – אנו מוצאים תופעות מסוג יתר לחץ דם, עצירויות, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, נוקשות וכאבים וגם תשישות ועייפות כרונית ועוד.
ברובד הרגשי – אנו מוצאים רגשות מודחקים ותגובות רגשיות לא פרופורציונאליות לאירוע אליו הן מתייחסות, נמצא דיכאון או חרדה, מתח או שחיקה וגם כעס ואף אלימות מילולית בוטה ועוד.
ברובד ההתנהגותי –אנו מוצאים מעבר בין תוקפנות לקורבנות ללא התנהלות בקו האמצע. לעתים נמצא גם קפיאה במקום = קיבעון, חוסר יכולת לנוע קדימה. אלה כידוע 3 התגובות האפשריות במערכת הסימפטטית.
ברובד המנטלי – אנו מוצאים נוקשת מחשבתית, אובססיה מחשבתית בנושאים של הישרדות ובטחון אישי, כלכלי, חברתי או משפחתי. נמצא עיסוק יתר בתסריטי תקיפה או הימלטות מדומיינים שהתרחשו בעבר או יתרחשו בעתיד ועוד.
בכללי אנו מוצאים תמונת חיים מפוצלת ולא מאוזנת כזו שתקועה על קצה אחד (או הילחם, הילחם, הילחם או ברח, ברח, ברח) או כזו שנעה בין הקצוות – יציאה החוצה על דרך ה"הלחם" ואז ניתוק מגע על דרך ה"ברח".
מציאות כזו יוצרת קושי לחוויה של שגשוג, או להנאה ממנוחה אמתית שנובעת משלוות הנפש שבבסיסה רכות, אהבה וקבלה. הם כולם מנחלתה של מערכת העצבים הפרה-סימפטטית שבגופנו.
במפגשים הטיפוליים באמצעות קשב, מגע הנענוע והתבוננות וכמובן תרגול ואימון בין המפגשים אנחנו מעודדים את המערכת הנקבית שבנו ומרגיעים את הסטרס הסימפטטי עד ליצירת איזון חדש.