כמו זירעונים לביצית באים בהמוניהם הרעיונות לא.נשים וכשהסינון נכון והקרקע מזינה – הם משרישים ומתפתחים עד ללידה. אז כדאי להיות מוכנים תמיד בתבונה את המוץ מן התבן להפריד כי אם את השער נפתח ללא שיקול דעת דילול או הפלה יהיו על כל שעל. ומאידך להתמהמה-יתר ...
כשהמחשבות רצות כמו בסרט והרגשות עולים ויורדים כמו גלים, ואת לא מצליחה להירגע, ואולי אפילו לא זוכרת איך נרגעים – את בסכסוך פנימי. התוצאה מעייפת ואותך שוחקת: את לא ישנה טוב, לא אוכלת טוב, מסתגרת ומסתייגת, כואבת או מתפרצת. בסך הכול את מרגישה די תקועה. ממחזרת את ...
בוא הביתה הגיע הזמן היא מחכה לך עדיין כאן. בידיה אוצרות בלבה אהבה עולם ומלואו תיתן לך אם תשלב ידה בידך. בוא הביתה הגיעה השעה סודות ונפלאות חיים מחכים לך – השל זנבך. חדל מתנועתך מלחתור רחוק ממנה, מעצמך עדיין ממתינה לך כאן מחכה. בוא הביתה כבר מאוחר…
כשהרוח סוערת וספינת חיינו מיטלטלת תמיד אנחנו מופתעים לגלות את החוליה(יות) החורקת (קות). כל חוליה שחורקת מאיימת להתנתק או לפרוץ כבלט אך אם אנחנו לא מתנגדים לרוח וזורמים עם התנועה גם אם תגדל הסערה ומהראש והצוואר תזרום אל הליבה ותזעזע בסופו של יום תתאזן תנועתה ובדממה ...
אנחנו מאמינים שאנחנו פועלים, עושים, שוקלים בדעתנו ומחליטים. אבל כשאנחנו מתבוננים פנימה אנחנו מגלים שרגשות עולים ומחשבות מופיעות לפתע הלב פועם והריאות שואפות ונושפות בכל רגע מזון הופך לאנרגיה ותנועה מתבצעת משפט נאמר, מעשה נעשה, חיוך נמרך על שפתיים, יד מלטפת שיער, ...
במשך יומיים בשנה אנחנו מבקשים סליחה ומתחננים למחילה, נזכרים בעובדה הפשוטה שאתה ואני בני אנוש אחים באותה המשפחה. ביומיים האלה צבע עורך, השכלתך, מחשבתך הפוליטית או מעמדך הם תפאורה בטלה, רק הפשטות שלי ושלך והיותנו בני אותה המשפחה חשובה. ומתוך הפשטות הזו הלב נפתח שמח ...
איפה שיש סדק בדבקות הם נכנסים הספקות והפחדים אם את לא שמה לב הם הופכים לתהום אליו את חסרת אונים שוקעת. שימי לב, היי ערה הספק הוא רק מחשבה ומחשבה היא רק הצעה אין בה ממש ובטח לא הכרח. עצרי את לא חייבת ללכת לארץ האין תקוה, ומתוך שנשארת כבר הוקל לך הנה היא חלפה […]